בימי האביב שרוגשים עלינו, החום מתפוגג לו אט אט בשעות בין הערבים ובחצרותיה הססגוניות של בירת ישראל אפשר לחוש את מראות העבר שטעם לא פג מעולם.

באחת השכונות נחלת שבעה השכונה השלישית שנבנתה מחוץ לחומות העיר העתיקה, נסייר השבוע . השכונה נמצאת בין הרחובות יפו מצפון לרחוב הלל בדרום ובין רחוב סלומון ממערב לרחוב ריבלין ממזרח. צורתה כעין מלבן המתרחב מעט כלפי צפון ונקטע באלכסון ע"י רחוב יפו. כדי לחבר את השכונה עם הסופר היהודי שזכה בפרס נובל ש"י עגנון, לקרוא מספריו ומספרים אחרים תוך כדי ארוחה משובחת תעלו לקומה השניה הצופה למדרחוב למסעדת תמול שלשום.

נחלת שבעה- 7 מייסדים חלוצים

שבעת המייסדים של "נחלת שבעה" היו צעירים אשכנזים, מעדת ה"פרושים": יוסף ריבלין, מיכל הכהן, יואל משה סלמון, חיים הלוי, יהושע ילין, אריה ליב הורביץ ובייניש סלאנט. הייתה זו חבורה קטנה ומגובשת של אנשים נמרצים, שנפשם נקעה מתנאי הקיום וקשיי היום- יום ברובע היהודי. חלקם ניסו כבר בעבר לרכוש אדמות מחוץ לחומות, המגרש שרכשו חולק לשבעה רצועות אורך, מצפון לדרום, כך שכל אחד מהמייסדים קיבל חלקה שווה בערכה.
זאת יש לזכור שרכישת הקרקע על ידי היהודים באמצע המאה ה-19 היתה כרוכה בקשיים מרובים.
שבעת המייסדים התאגדו בחברה וקבעו לה תקנון מסודר ומפורט. התקנון שימש דוגמה לתקנות של חברות אחרות, שהתאחדו בשנים הבאות והקימו שכונות כגון: "מאה שערים", "אבן ישראל" ועוד. בחברות אלו מילא יוסף ריבלין תפקיד מרכזי, כמו גם כמה ממייסדיה האחרים של נחלת שבעה.

ביום החתימה על התקנון, הטילו החברים גורל ושני הזוכים הראשונים היו מיכל הכהן ומשה סלומון, שוויתר על זכותו לטובת יוסף ריבלין. הבונים ניגשו מיד לבנייה וכעבור חודשיים, ביום ט' בתמוז תרכ"ט, עמדו שני הבתים הראשונים על תילם סמוך לדרך יפו- ירושלים. יוסף ריבלין חנך את ביתו בכ"ז באב תרכ"ט. לא אחת הוא נאלץ להתגורר בבית בגפו, שכן אשתו חששה לצאת מחוץ לחומות ולגור בבית הנידח ומחוסר ההגנה בלילה.

הבתים נבנו כמתוכנן, ואולם רק חלק מהחברים גרו בפועל בשכונה. מיכל הכהן עבר לביתו רק כמה שנים לאחר השלמתו. יהושע ילין לא גר בשכונה כלל, כי העתיק את מגוריו למוצא. בייניש סלאנט לא גר אף הוא בבית שבנה. יואל משה סלומון, אריה ליב הורוביץ וחיים הלוי גרו בשכונה. סלומון היה היחיד שגר בשכונה עד פטירתו. חיים הלוי מכר את דירתו בשנת 1890 . יוסף ריבלין גר בשכונה רק חמש שנים.

בשנת 1874 עבר לגור בשכונת "מאה שערים", שהוא נמנה עם מייסדיה. ובשנת 1876 עבר ל"אבן ישראל". בשנים 1871-1872 בנה יוסף ריבלין במגרשו שב"נחלת שבעה" בתים אחדים, שמכר אותם בתשלומים לשיעורין למתיישבים נוספים.

יוסף ריבלין פנה באייר (1872) ליהודי העיר העתיקה בקריאה לבוא לגור בשכונה. לצורך זה גייס כספים והקים קופה מיוחדת. כמה מאמידי העיר תרמו לקרן. כוללים היקצו 7% מהכנסותיהם, ופקידי אמסטרדם ומונטיפיורי תרמו אף הם. מי שתיה הובאו לשכונה מבורות בעיר העתיקה, בעוד מי הגשמים- לרחיצה ולכביסה- נשאבו בשנים הראשונות בבריכה ממילא הסמוכה.

בקיץ 1872 נבנו 45 דירות חדשות, ובתשרי תרל"ג התגוררו בשכונה 50 משפחות. חנוכת הבתים החדשים נערכה בראש חודש חשוון תרל"ג בטכס חגיגי.

בתי הכנסת בשכונה

כמה חודשים מאוחר יותר, בראש חודש ניסן נחנך בית הכנסת הראשון מחוץ לחומות העיר העתיקה "נחלת יעקב".
עד היום עומד בית הכנסת על תילו ומי שמגיע להתפלל, יכול לסמוך על כך שיהא לו מנין( שחרית ב 6:30). אחר הצהרים גשו לאחד מבתי הכנסת האחרים כמו קהל חסידים( מנחה סמוך לשקיעה )שכן לא מצאתי מנין בבית הכנסת בית יעקב. רבים הם בתי הכנסת הספרדיים בשכונה ויש לכך סיבות "רבות מן המשפחות החדשות היו מבני העדה הספרדית" מספר איציק שווקי מהמועצה לשימור אתרים החרד מאוד לעתיד השכונה "קבלנים לוטשים עין לרחובותיה בתיה ובעיקר מגרשיה והמאבק לשימור כלל לא פשוט" הוא אומר.
בשנת 1874 בנו יוסף ריבלין וחיים הלוי את שורת הבתים הדרומית בשכונה, אחרי שקנו מחבריהם את החלקות שהיו מדרום למגרשים שרכשו.

תחילה אסרו השלטונות לפתוח בתי עסק בשכונה, אך המתיישבים הראשונים עקפו איסור זה, ע"י שמכרו מיני מרקחת והקימו בית קפה במסווה של מתן כיבוד לעוברים ושבים. העגלות שהחלו נעות בדרך הסלולה עצרו לחניה ראשונה בנחלת שבעה. בשכונה קמו בתי מלאכה ועסקים אחרים, בעיקר בקרבת רחוב יפו.

נחלת שבעה הומה. סיור בינות לבתים עם הכתוביות המתארות את מה שהיה כאן הוא סיור קסום.

תמול שלשום

בין בתים עתיקים, שפעם שימשו את נגריה ובוניה של ירושלים
(זוכרים את השיר ברחובנו הצהר גר נגר אחד מוזר.. ), בין קשתות וכוכים שוכנת מסעדת תמול-שלשום.
כן. לא טעינו. זהו אכן שם אחד מספריו של שמואל יוסף עגנון ועל פני שטח וחצר של שני חדרים גדולים, 50 מקומות האחד ו-30 השני, וביניהם מרפסת, שוכנת לה המסעדה היפה ומהמיוחדת הזו.

תמול-שלשום היא גם חנות ומקום לקריאת ספרים. בין קשתות וקירות עתיקים נטועים מדפים עמוסי ספרים, ריהוט עתיק ותאורת נרות רכה. המקום כשר-חלבי בהשגחה מהודרת של רבנות ירושלים.

למי שארוחת פשטידות, לזניית חצילים ותרד, פסטה ברטבים קלאסיים ומתקדמים, יין טוב ופילה סלמון ברוטב תאנים ושארדונה , מנעימים את קרביו ירוו נחת.

בימי שישי ישנה בנוסף לארוחה הרגילה גם ארוחת בראנץ' הכוללת פלטות גבינות קשות ורכות, מגוון סלטים, גרנולה תוצרת בית, ריבות השף לחם מאפה הבית, חלת הבית, מגוון ממרחים ומגוון קינוחים, שתייה קלה, שתייה חמה.
ואיך אפשר להכנס לשבת בלי דג חריימה משובח? אז גם לזה דאגו לכם כאן והשף עשה בהחלט עבודה משובחת גם בתחום הזה. פשוט כיף ירושלמי. סלומון 5 טל: 02-6232758

ואי אפשר לסיים בנחלת שבעה בלי סיפור ההצלה של השכונה מיוסי פלדמן שהיה מנכ"ל המועצה לשימור אתרים:
"בערב ירושלמי קריר נפגש בבית קפה בנחלת שבעה יהודי מנוחין (הכנר) עם טדי קולק שהיה בזמנו ראש העיר ואמר לו איך עיריית ירושלים לא מנצלת את פוטנצייל הטמון בשיקום השכונה, בהקמת בתי קפה ומסעדות, כמו באירופה כמנוף תיירותי.

עוד באותו ערב קרא טדי קולק למהנדס העיר וכך השכונה ניצלה מהרס, בתקנה האוסרת הריסת המבנים המקוריים, והיא מטילה חובת שמירה על המרקם, הרחובות, הסימטאות, גדרות האבן, בורות המים והחצרות הפנימיות".

עוד באזור
שישים תצלומים נדירים אשר צולמו על ידי הצלם יחיא חייבי בתימן בשנים 1944-1930 מוצגים לראשונה בתערוכה בבית טיכו בירושלים ברחוב הרב קוק מרחק דקת הליכה מהמדרחוב.

התצלומים מתארים רגעים מפעימים מחיי היהודים בצנעא, סצינות וטקסים של משפחת המלוכה בתימן ואירועים פוליטיים אשר היו אסורים לצילום בתקופה שלפני המודרניזציה . הכניסה חופשית.